מהות התורה נרמזה במילה הראשונה של עשרת הדברות – 'אנכי' – ודרשו חז"ל 'אנא נפשי כתיבת יהבית', כלומר, 'אני נתתי את נפשי בתורה'. כך אומר הקב"ה לישראל – אתם מחפשים אותי וחפצים להידבק בי – אני 'נמצא' בתוך התורה. יש כאן סוד עמוק – הקב"ה הוא אין סוף ואין שום נברא שיכול להשיגו. לפיכך הקב"ה המציא את עצמו אלינו על ידי התגלותו בתורה. זהו סוד התורה – התפשטות אור אין סוף והתלבשותו במילות התורה וכל מחשבותיה, באופן שכשהאדם דבק בתורה, הרי שהוא דבק בה' יתברך, באורו הגדול והקדוש. אין דבקות גדולה מזו.
גם בריאת העולם הייתה על ידי התורה – שכן העולם קיים מכוח חיות אלוקית שמהווה אותו, והשפע האלוקי שמקיים את העולם הוא התורה. כך דרשו חכמים – "אסתכל באורייתא וברא עלמא". מכאן נבין שהתורה היא מקור החיים לעולם, היא הנשמה המקיימת את הכל. ולא רק בריאת העולם מכוח התורה, אלא גם הנהגת העולם, על כל גלגוליו ומאורעותיו, הם מכוח אור התורה. ממש כמו שגם קיום הגוף וגם כל מאורעותיו הם מכוח הנשמה שבו.
ההוויה כולה זקוקה לאור תורה תמידי, כדי לשגשג ולפרוח, כדרך שמכשיר חשמלי צריך זרם חשמל תמידי כדי לפעול. במובן הזה, התורה היא התשתית הבסיסית לקיום המציאות, והיא זו שמאפשרת את כל שאר הפעולות ומעשים בעולם. ככל שיש יותר תורה בעולם, כך הנשמה של העולם רעננה וחזקה יותר, וממילא הכל מתברך ומתרומם. והרי זה כמו אדם בריא וחזק, שיש לו כוחות רבים לעשות הרבה פעולות. ואם חלילה נחלשת התורה בעולם, הרי זה כמו אדם חולה, שכוחותיו חלשים ומדולדלים. קול התורה התמידי שבוקע מעם ישראל, הוא האנרגיה הקיומית לכל ההוויה. ובמיוחד הישיבות בישראל – הן 'תחנת הכוח' המרכזי לשפע אור וחיים.
מכאן נבין את המשמעות העמוקה של מתן תורה – מתן תורה היא הורדת התורה 'מהשמים לארץ', והמשמעות היא, שלפני מתן תורה ה'אחריות' על המשכת השפע הייתה רק בידי הקב"ה. מתן תורה, בו ירדה התורה לארץ, הרגע בו נמסר 'שרביט' המלכות, כוח ההנהגה של המציאות, לידי ישראל. זהו מהפך אדיר במציאות. עד מתן תורה הקב"ה החיה את העולמות לבדו, וממתן תורה ואילך, שהשפע שנמשך לעולם מכוח שיתוף פעולה בין ה' יתברך וישראל עמו.
יסוד זה מבואר בירושלמי על הפסוק: "רבות עשית אתה ה' אלוקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו". הירושלמי מלמד שהפסוק נוגע בשתי תקופות: "רבות עשית אתה ה' אלוקי" – עד מתן תורה. וממתן תורה ואילך – "נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", כלומר מסרת בידינו את כוח ההנהגה. הירושלמי ממשיל זאת למלך שמסר לבנו את הטבעת המלכותית שלו. זהו הרגע העצום של מתן תורה, רגע 'מסירת הטבעת', שבו ה' יתברך שיתף אותנו עמו בהנהגת המציאות, בכך שאורו הגדול מתגלה דרכנו ומכוח עמלנו בתורה ובמצוות.
הרמח"ל מלמד שהשותפות הזאת שזכינו במתן תורה היא סוד "אתערותא דלתתא" – שהשפע שנמשך מלמעלה תלוי בהתעוררות ישראל מלמטה. ביציאת מצרים נולדנו ונהיינו לעם, וכך התקדמנו עד שבמתן תורה נשלמה קומת כנסת ישראל, להיות בחינת 'אישה', ומעמד הר סיני היה החופה, כדברי חז"ל. ממילא מכאן ואילך השפע שבא מלמעלה, תלוי ב'אישה', בהתעוררות ישראל מלמטה. זהו עיקר כוח פעולתנו – לעורר את השפע ממרומים בעסק התורה והמצוות שלנו, והוא סוד "גדול המצווה ועושה". 'מצווה ועושה' זה מי שה' נתן לו הכוח לעורר את השפע על ידי פעולתו.
כך אומר הנביא – "ואשים דברי בפיך", במתן תורה ה' נתן בפינו את כוח דיבורו שעמו ברא את העולם, זאת כדי שנפעל בו "לנטוע שמים וליסוד ארץ" ולהאיר את העולם בעסק התורה. וזוהי השותפות שלנו עם ה', כפי שמסיים – "ולאמר לציון עמי אתה", ודורשים חכמים 'עימי אתה', שותף איתי.
בשבת, כשנשמע את קריאת התורה, נשיב אל הלב את הידיעה היקרה הזו – שה' מסר בידינו כוח אדיר שאין כמוהו. ונחזק עצמנו לדעת, שכשאיש ישראל הוגה ומשנן דברי תורה, הוא ממשיך אור אין סוף לכל ההוויה כולה, לא פחות מזה. שנזכה באמת לקחת אחריות זו, להיות מלאים בתורה ולהאיר בכך העולם כולו אמן!