"אֱ־לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" – מעורבות עם ישראל במשפט הא-להי

דבר פשוט הוא שהקב"ה בורא ומנהיג לכל הברואים, משגיח בהשגחה פרטית על כל נברא ונותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ממילא יש לשאול על עצם קיומו של משפט בישראל – מדוע בני אדם מתערבים בהנהגת ה'? מדוע לגבות תשלומים ממי שהזיק את חברו, הלא היה מקום לומר שהקב"ה ייפרע ממנו? וכן לגבי הניזק – אם הנזק בא לו בגלל עוונותיו, נמצא שהוא כפרת עוונות, ואם לא, אז הקב"ה יהפוך את המכה לטובה.

מה גם שחשבון שמים הוא עמוק מאוד, כי הקב"ה מביא בחשבון גלגולי נשמות, ומעשים ומקרים רבים מאוד לאין חקר, מדורות קודמים ומגלגולים עתיקים, עד שאין שום שכל אנוש שיכול לבחון את האמת. נוסף על זאת, כדי לדון דין אמת צריך לראות את תמונת המצב לפי כל צדדיה העמוקים והמסועפים. ובאמת לדברים אלו אין חקר ותכלית, כי בוודאי הקב"ה אינו עושה שום דבר סתם, ואם אדם אחד צריך לקבל עונש, לדוגמא לרדת מנכסיו, הרי שגם בני משפחתו סובלים מזה, ולכן החשבון ה־אלהי מדוקדק מאוד. משל לרמזורים בעיר, שבהם כל שינוי בזמן הרמזורים בצומת אחד משפיע על צמתים סמוכים, והם משפיעים על אחרים, עד שכמעט אפשר שעיר שלמה תושפע משינוי ברמזור אחד, על כן צריך לתזמן בצורה נכונה את כלל המערכת. כך גם הקב"ה מנהיג עולמו בצדק ובמשפט, הכל לפי חשבון, ואין צער שבא לאחד שאין לו תכלית מאת ה'. נמצא שבאמת כל פסק דין מקיף אין סוף של פרטים, כי האנושות כולה היא כמו רשת שכל חלק בה מושפע מחברו. אם כן, מי הוא זה שיוכל לדעת תעלומות ולסקור נסתרות, וכן להכיל מערכות רבות כל כך, כדי לקבל תמונה שלמה ולדון דין אמת לאמיתו?

אלא שכאן אנו למדים יסוד גדול – הקב"ה משרה שכינתו על דייני ישראל ומכוון אותם לפסוק את הדין על פי האמת. זה סוד "אֱ־לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהלים פב א), שהקב"ה ניצב בתוך בתי הדינים שבישראל. וכשהדיינים מחברים עצמם לה', אזי השכינה שורה בהם, ומכוונים לפי האמת, והקב"ה מלביש הנהגתו דרך הנהגת הדיינים. נמצא שהנהגה מתלבשת בתוך הנהגה – הנהגת הטוב הא־להי הגמור מתלבשת בהנהגת המשפט, והיא מתלבשת בבתי הדינים שבישראל.

אפשר שבנקודה זו של דייני ישראל מופיעה המעלה הגדולה ביותר של מתן תורה – התורה ניתנה לישראל עם כוח הנהגת המציאות, וזה כוח המשפט. פשוט היה הרבה יותר לשתף את ישראל בקיום מצוות ולימוד תורה בלבד, ולא בהנהגת התחתונים ממש, כלומר לתת לאיש כדרכיו. אך זאת מה שבאה התורה להורות, שניתן לנו כוח התורה, שהוא כוח ההנהגה ממש של עליונים ותחתונים.

במערכת המשפט מתגלה דבר פלאי, שהוא עוצם דבקות הקב"ה בחכמי ישראל. באמת "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו ב), אך הקב"ה משרה שכינתו על עצם השכל של האדם, ומנחה אותו בדרך ישר לפי עומק הדין וכל השלכותיו. בזה מתבאר כוח חכמי ישראל והסיוע הא־להי המסייעם, ומתקיימת אף התורה כולה, שהרי בוודאי גם בפסקי ההלכה – מיהו זה שיוכל להבין את התורה האין סופית ולפסוק הלכה? הלא נודע שכל סעיף בהלכה מכוון על פי סודות עליונים מאוד של המשכת אורות מופלאים? אלא שה' משרה שכינתו, וזה סוד הכוח של חכמי ישראל. כמאמר הגמרא, "וה' עמו – שהלכה כמותו בכל מקום" (סנהדרין צג ב).

אהבתם? שתפו!

חיפוש שיעור:

מה תרצו ללמוד?
קטגוריה

המוצר התווסף לסל :)