בנוהג שבעולם, כדי למלוך צריך כוח, והכוח המבסס כל מעצמה ומדינה הוא הצבא והמשטרה. מלך בלא צבא, הוא חסר משמעות, ואין שום סמכות ותוקף לדיבורו. לא כך מלכות ישראל, חכמים מלמדים אותנו, שהכוח שלה הוא בפה. כפי שנלמד מיהודה, שהוא השורש למלכות ישראל. מבואר בספרים שלכל שבט יש כשרון מיוחד, ויהודה כוחו הדיבור. כך אמרו חכמים על נאומו ליוסף – "תפוחי זהב במשכיות כסף… דבר דבור על אופניו' מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף".
בתרבות שסובבת אותנו הדיבור איבד את ערכו האמתי, בגלל שהורגלנו בהמון 'דיבורים' סתמיים, אין סוף מילים ריקות שנזרקות לחלל האוויר התרבותי והתקשורתי, לכן נדמה שהכוח מוענק על ידי הכסף או הקשרים. ואולם, בפרספקטיבה של נצח, הכוח הבלעדי שקיים ושמעמיד את הכול הוא האמת. ערכה העצמי כל כך חזק, עד שאינה צריכה מאומה בשביל קיומה. כוחה נובע מכך שהיא 'חותמו של הקב"ה'. סוד העניין הוא, שהקב"ה מחייה את הכול, ובלעדיו אין לשום דבר קיום. וכמו שהחותמת היא נציגת הבעלים על השטר, כך האמת שבכל דבר, היא נקודת האלוקות שמקיימת אותו. בלי אמת, הכל מתנדף.
ומכאן למהות הדיבור – כשהקב"ה ברא אותו, הוא ייעד אותו במטרה שיהיה 'כלי' עבור האמת, כדי לבטאה. דיבור שקר והבל, הוא באמת כלום, ואילו דיבור של אמת – מלא עוצמה נצחית. זהו מקור הכוח של תלמידי חכמים, שנקראו 'מלכים', ומלכותם מכוח התורה, שהיא האמת האלוקית – "בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק". סמכותם של גדולי הדורות, ראשי אלפי ישראל, לא באה מכסף או מחיל, אלא מהאמת האלוקית שהופיעה דרכם, שהביאה את המוני בית ישראל להעריצם ולשתות בצמא דבריהם. גם מאות שנים לאחר פטירתם, דבריהם חיים וקיימים, בעוד שמצוותיהם של המצביאים הגדולים ביותר שבאנושות, נותרו אחר כבוד במוזיאונים.
האמת היא מקור כוחה של מלכות ישראל, כנרמז בשמו של יהודה – 'להודות על האמת'. לכן, כשישראל מתרחקים מהאמת, מלכות ישראל מאבדת את כוחה עד שנופלת בגלות, שהיא אִילמות, 'כבד פה וכבד לשון'. כך אצל יהודה, כשסיפר שיוסף נטרף, הציג את הכותונת ספוגה בדם ואמר ליעקב 'הכר נא', אז נפל – 'וירד יהודה – שהורידוהו מגדולתו'. תיקונו היה כשתמר כלתו הציגה בפניו חותמת, ואמרה לו – "הכר נא למי החותמת…", ובכך נרמז מאת ה' – היכן 'החותם', היכן הכרת האמת?
המחשבה לבסס את האומה השבה לתחייתה ולמלכותה באמצעות חוסן כלכלי או צבאי, בלא חיבור לשורש הקיום שלנו, אל התורה ונביאי האמת והצדק – היא טעות גדולה שמסבבת חולשות רבות. האמת היא גורלנו והיא כוח עמידתנו. אם נברח ממנה, מחמת פחד או קטנות רוח, המציאות תתקומם עלינו ותאלץ אותנו לשוב ולהיות נאמנים לה. אם לא נתחבר אליה מתוך התורה, אז – 'אמת מארץ תצמח', היא תופיע דרך גלגולי המציאות הכואבים.
יוסף חיוני לכינון המלכות. כוחו במעשים, והוא בא לסייע ליהודה כשלשקר יש עדיין כוח רב, שאז צריך להשתמש רבות בכוח הזרוע. אך בסופו של דבר הקיום הנצחי של מלכות ישראל איננה ממנו, מהזרוע המעשית, אלא מיהודה, מהאמת הגמורה שאנו מבטאים בחיינו, 'אין כוחם אלא בפה', זהו הכוח המעמיד שלנו, שבסופו של דבר יעניק קיום נצחי גם לחוסן הכלכלי והצבאי. ובאמת, צליחת האתגרים הבאים העומדים לפנינו תלויה בעיקר בוודאות הפנימית שלנו, שתפוגג את ענני השקר שמנסים לאיים על צדקת קיומנו.
על המשיח נאמר "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", כי הוא יופיע את האמת האלוקית בכל הודה ואמיתתה, עד שהכול יכנעו מולה, לא בחרב וחנית, אלא בגלל שהניצוץ האלוקי שבכל נברא, יתלבה למראה אבוקת האמת הבהירה, ויחדיר בלבו יראה והדר רוממות. ואז תתבסס מלכותנו, בעת אשר "נקראה ירושלים עיר האמת".
אמנם גם בשעה שאין מי שיקשיב לאמת, לא בגלל זה איבדה את כוחה, כמו שהשמש זורחת בצהרים, גם אם כל העולם יטען אחרת. ככל שנמלא בהכרה שהאמת בת חורין מהסכמת הבריות, ושהיא אינה צריכה אישור, להיפך – היא החותם המאשרר כל דבר, – כן נתמלא מכוחה ונבטאה בחיינו, עד שיקויים בנו "תן כבוד לעמך תהילה ליראיך… ופתחון פה למייחלים לך… ועולתה תקפוץ פיה… ותמלוך אתה ה' לבדך בהר ציון משכן כבודך". שנזכה בקרוב להתגלות אור ה' עלינו, ונקראה ירושלים עיר האמת אמן ואמן.