את עניין החלומות אנו מוצאים רבות סביב יוסף וקורותיו. ישועתו של יוסף היתה על ידי חלום פרעה, וגם נפילתו החלה מחלומו. וחכמים מלמדים אותנו שיש קשר בין הדברים, וכך דרשו במדרש (תנחומא וישב ט): "יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום… ולא מלך אלא על ידי חלום שנאמר 'ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם'".
כדי להבין את עומק העניין יש לנו לגעת בקצרה במהות החלום. למעשה, החלום מופיע בשינה, בעת שהאדם מנותק מכבלי המציאות, והוא יכול לצייר לעצמו מציאות נחשקת, פרי דמיונו. זהו החלום של כל אחד. אך אנשי קודש, חושקים בעומק לבבם את השלמות האמיתית, והם חולמים עליה כל הזמן. השלמות הזו, היא מציאות אמיתית, אלא שהיא חבויה במעמקים. דומה היא לגרעין שנמצא חבוי באדמה, אך סופו לצמוח לעץ גדול. החלום לשלמות הוא דבר אמת וצדק, חלון אל העתיד שיתגלה באחרית. החלום האמיתי, הקדוש, הוא הרגע המיוחד בו אפשר להיפגש בהרחבה עם אור העתיד לבוא. החלום האמיתי איננו דבר של מה בכך, אלא הוא תיאור של מעמקי המציאות, של הרבדים הפנימיים שעדיין לא הובשלו להתגלות בפועל, והם מתפתחים במעמקים, והולכים לקראת גילוי והופעה.
ישנם אנשים שחיים את הרובד הגלוי, את ההווה מצומצם. אך ישנם נשמות אדירות, השייכות ברוחם לפנימיות של המציאות, לשלמות האמיתית, והם תובעים את התגלותה. הם אינם מסתפקים בהווה, אינם יכולים למצוא בו את אושרם המלא. נשמתם הגדולה, מציירת מציאות זכה וטהורה, ורשמי נשמה אלו, מולידים בהם רעיונות ויוזמות, לתקן את העולם ולהעלותו. היוזמות הגדולות הללו, הן פרי החלום על דבר המציאות השלמה.
אנשים אלה, הם החולמים הגדולים, הם אשר מתרוממים ברוחם מהמציאות הצרה, ומתעלים אל מרחבי המציאות המתוקנת. ומתוך חלומות גדולים אלה, המקשרים אותם לשלמות, מתמלאים הם כוח, ושבים לעולם הזה, לפעול בו להרימו ולהעלותו.
יוסף בנשמתו הגדולה, יודע להוקיר את חלומותיו. הוא יודע שהם מציירים מציאות אמיתית, שאמנם כעת אינה ניכרת בפועל, אך סופה להופיע ולהתגלות. הוא זוכר את חלומותיו ויודע שיתגשמו. זהו עניין ירידתו של יוסף על ידי חלום, ועלייתו על ידי חלום. יוסף יודע שחלומותיו הם תיאור עתידי של ברכה שתבוא לעם ישראל. לכן, ממעמקים הולך האור ונולד, בתחילה בחלום, ולאחר מכן בהגשמתו במציאות.
עם ישראל, בין העמים, הוא עם של חלום. ברוחנו אנו רואים את המקדש המקודש, את שלמות האומה בעלותה ברגלים, לראות פני ה'. אותם גויים שכחי אלוקים, השקועים בהווה הצר, מלעיגים עלינו, מזלזלים בחלומותינו, ומנסים להטיל רעל של ייאוש וחידלון, אך נשמת ישראל אדירה היא, בהירה בהשגתה, ובטוחה בחלומותיה. לא תחלש מן המלעיבים אותה, המטילים דופי בחלומותיה, וטוענים לומר שאלו הן הזיות תלושות מהמציאות. יודעת היא נאמנה שההגוי ברוחה הוא דבר ה', כנבואת נביאי ישראל, שדבר אחד מדבריהם אחור לא ישוב ריקם. ועל כן מלאה האומה חוסן ועוז, גבורת צדק וענוות יושר, ויודעת היא היטב, שהכל יתקיים במילואו, ובזכות החלום והאחיזה האיתנה בו, אותה צפיית ישועה הצומחת מחדרי הלב, מכוחה הכל יתגשם ויופיע במהרה בגילוי. אלפיים שנה לעגו על החלומות שלנו, לראות בשוב ה' ציון, והנה אנו עומדים כאן בארצנו, נוגעים בכותל המערבי בדמעות של גיל, ויודעים נאמנה שעוד נבואה למשכנותיו ונשתחווה להדום רגליו. גם אם שונאנו יפערו פיהם לבלי חוק, בזלזול ובלעג, נדע נא שהבל ידבר פיהם, ואם ניצחנו את הצוררים שלעגו לנו בעוד האומה היתה שבורה ורצוצה בגלות, קל וחומר שננצח את כל העומדים מולנו היום.
זהו המסר של חג החנוכה. החלום הכביר, לראות את המקדש בטהרתו ואת ישראל משוחררים מעול הצוררים, הוא שהניע רוח גבורת קודש בלב החשמונאים. במסירותם עוררו את נשמת ישראל, אשר גברה ברוח קדושתה על כל שכרון דמיונות מלכות יוון. אף שלמראית העין ה'ראלית' היה נראה שאין שום סיכוי, החלומות הקדושים הנובעים מגבורת הקודש המפעמת בנשמת קדושי ישראל, נצחו את כל התרחישים הקודרים של האנשים בעלי המבט השטחי, שאינו רואה מעבר למציאות החוש.
הדבר נכון גם בחיי כל אחד מאיתנו. בקרבנו שוכנת נשמת קודש, נשמה כבירה השואפת אל השלמות. וכמו עם ישראל, כן האיש ישראלי ידע לכבד חלומות הקודש שאורגת נשמתו בקרבו, אל יזלזל בהם, ויתפלל לה' שיזכהו להגשימם. שנזכה!