שלח

מרגלים ומעפילים – שתי תופעות של שורש אחד

הרב ראובן ששון

שני מאורעות התרחשו בפרשה – מרגלים ומעפילים, ויש קשר עמוק ביניהם. כפי שמבואר בספרים הקדושים, המרגלים בקשו להישאר במדרגה של דור המדבר – בלי לרדת לעסקי החול בממדי העולם הזה. דור המדבר היה מעין נשמה פורחת באוויר, באין צורך לעמל מלאכה, בניית בתים, וכל תעסוקות העולם. המזון בא מהשמים, ברדת המן, ודיור היה ענני כבוד, והביגוד נותר שלם באורח פלא. כל שאלות החיים – בריאות, ביטחון וכלכלה, נפתרו בניסים גלויים, והדור היה פנוי לעסקי הנשמה ולדבקות עליונה. הכניסה לארץ היא כירידת הנשמה לגוף, שמרכז החיים נקשר לעסוקים סזיפיים וכאובים. עמל האדם, במלאכה ובפרנסה, דורש מאמץ עצום, עבודת מידות ודרך ארץ. כל אלה לא צצו כשהכל בא מלמעלה. המרגלים סברו שהכניסה לארץ תהיה חטא, נפילת רוח גדולה, ולכן מאסו בארץ חמדה והוציאו דיבתה. ארץ אוכלת יושביה, במובן הזה שהיא תשקיע את העם בחומרנות, ותאבד מהם את הוד הרוחניות.

שורש החטא היא המחשבה שאור האלוקות מאיר רק במרומים, ואילו ממדי הארץ עזובים לחומרנות מנותקת. אילו הייתה הכרה בהירה, שהקב"ה הולך איתנו יד ביד ומכניס אותנו לתוך מעבה החומריות, כשהוא עמנו בכל צעד ושעל, היו מקבלים את הכוחות ללכת על המהלך הזה. כי הן אמת, שכל ירידת הנשמה לגוף הוא פלא אלוקי, שהכניס ציפור דרור אצולת שמים לתוך סבכים קשים וזרים לה, שלמראית העין נראים כמרחיקים אותה מצור מחוללה, אך באמת מקרבים אותה אליו בצורה עמוקה מאוד. כי אין קרבה יותר גדולה לבורא עולם מאשר ללכת בדרכיו, ולעסוק בהארת העולם הזה, להיטיב לאחרים ולהרים את המציאות הנפולה. כשהנשמה בורחת לשמים, ליהנות מזיו השכינה, תוך שהיא עוזבת את הגוף, היא אמנם מלאת תענוגים, אך לא בכך עושה את רצון קונה. הקב"ה בעצמו עסוק בהשפעה לאחרים, להיטיב לבריות, כביכול הוא 'מתמסר' עבורם. ומי שחפץ לדבוק בו באמת צריך לסגל לעצמו את דרכי ה' הללו. לכן, דווקא הירידה לעולם הזה, היא ההתקרבות לאלוקים, כי היא עושה את האדם דומה לה'.

זהו הערך האלוקי של הכניסה לארץ. של הירידה לתוך מעבה החומריות. כי על ידי כך יכנס אור ישראל העליון לתוך מימדי העולם הזה, ובבניין האומה בארצה תואר האנושות כולה. מה שאין כן אם היינו נשארים במדבר, שאז לא היה לנו שום שיג ושיח עם האומות ועם רבדי העולם הזה, והם היו נותרים עזובים בקלקולם וזוהמתם.

כללו של דבר, המרגלים חטאו בכך שניתקו בין שמים וארץ, וסברו שהקב"ה מתגורר רק בעליונים, ואילו העולם הזה עזוב לגשמיותו.

ומכאן למעפילים – הם בקשו להיכנס לארץ, גם אם ה' לא נמצא בקרבם. כך אמר להם משה – "אל תעלו כי אין ה' בקרבכם". והם התעלמו מדבריו והעפילו ביד רמה. למעשה, הם סברו, שאמנם בשביל לקבל תורה ולדבוק בקודש עליון צריך השראה אלוקית, אך אין צורך בנוכחות אלוקית בשביל כיבוש הארץ ובניינה. אלא – "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". נמצא שגם הם סברו שעסקי החול עומדים כשלעצמם ואינם מחוברים לאור האלוקי. לכן הם סברו להצליח בהם, גם לאחר שבמפורש נאמר להם שה' אינו בקרבם.

נמצא שחטאי המרגלים והמעפילים הם ממש שני צדדים אותו מטבע, ויש להם שורש אחד  – שהוא המחשבה שה' נמצא רק בעליונים ולא בארץ ובמושגיה החומריים. מחשבה זו הולידה שתי גישות – המרגלים סלדו מהארץ, והמעפילים סברו להצליח בה גם בלי נוכחות אלוקית.

גם בדורנו יש הסוברים שתקומת המדינה היא מעשה בשר ודם – יש מי שמתפאר בכך וחש שאינו זקוק לקשר אל האלוקים בשביל לבסס את קיומו והצלחתו, והרי זה מזכיר את הגישה של המעפילים. ויש המבקשים להתרחק מכל העסק הזה, כי הוא מגושם וחומרי, ומרחיק את האדם מבוראו.

התיקון השלם יבוא בכך שנשכיל לדעת, שה' יתברך מושל בשמים ובארץ, ואורו הגדול עומד ביסוד הכל. וככל שנשכיל בעמקי התורה, נלמד להכיר את יד ה' המסבבת את כל הסיבות, גם את הרוחניות האצילית, וגם את התנועות החומריות, בקשרי האומות וגלגוליהם, בחיי עם ובניינו, ובכל מערכות החומר. זהו רז הייחוד הגמור, בין אור קוב"ה ואור שכינתיה, בין התורה העליונה ובין מלכות ה' בארץ. ומתוך קדושה וטהרה רבה, נדבק בה' לעובדו בכל לב אמן.

מאגר אוצרות האמונה

מאמרים בנושאי פרשת השבוע, מועדים, מידות, תשובה ועוד.

מאמרים אחרונים בנושא זה

נגישות