ראה

ראיה ושמיעה, מוח ולב, אני לדודי ודודי לי

הרב ראובן ששון

המילה הראשונה של פרשת ראה נוגעת בעבודת הראייה וההתבוננות, כאומרו "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". פרשת עקב שלפניה, פותחת בכוח השמיעה, כאומרו "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה". הראייה והשמיעה הן שני יסודות גדולים מאוד בעבודת ה'. הראייה היא ההתבוננות בשכל, והיא מאופיינת ביכולתה להתקשר עם רעיונות רחוקים, ככוח ראיית העין שמביטה למרחוק. לעומתה, השמיעה היא כוח ההשבה אל הלב פנימה, לעכל את הרעיון הרוחני ולהופכו לחיים ממשיים. האדם צריך לפתח בקרבו את שני הכוחות הללו. מצד אחד לפתח את הראייה השכלית – להתבונן באמת העליונה, ללמוד ולהבין מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, ולהביט על עצמו ולראות היכן הוא ביחס לאמת ולטוב. 

לאחר עבודת הראיה, באה השמיעה – עבודת ההשבה אל הלב, לחבר את הרצונות ואת תנועות הנפש אל הידיעות הנכונות, שלא יהיו רק בגדר של תובנות שכליות, אלא יהיו חקוקות בלבבו עד שינהלו את חייו ויפרנסו את רגשותיו ותנועת רצונותיו. 

הראייה היא לימוד תורה, והשמיעה היא התפילה. בלימוד התורה האדם מברר מהי האמת ומהו השקר, ובעבודת התפילה הוא משיב אל לבו וחוקקה בתוך נפשו. "איזוהי עבודה שבלב – הווי אומר זו תפילה". דוד המלך עליו השלום ביקש מאת ה' – "לעשות רצונך אלוקי חפצתי ותורתך בתוך מעי", התפלל שתהא התורה חודרת לא רק אל הלב, אלא אפילו למעיים, לאינסטינקטים הטבעיים. וזכה למעלה עליונה זו, עד שרגליו, שהם ההרגלים הטבעיים, היו מוליכות אותו לבית המדרש.

הראייה והשמיעה, התורה והתפילה, הן בחינת 'תרין רעין דלא מתפרשין'. אי אפשר להפריד בין התורה לתפילה, בין הראייה לשמיעה, בין הלימוד ובין ההשבה אל הלב. מי שיעבוד בשכלו ללא הלב עלול להתייבש, עד תהא עבודתו כמצוות אנשים מלומדה. כמו כן, בלא לימוד שכלי מעמיק, עלול הלב לטעות בטעויות רבות. כי אין לסמוך על הרגשות הלב, אפילו אם נראה שהם פונות לקדושה. ועל זה נאמר "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ".

מי שיתבונן במסילת ישרים יראה שהדרך לקנות כל מעלה ומעלה היא בעבודת התבוננות. בכל אחת ממדרגות הקודש מלמד הרמח"ל מהו התוכן שצריך להתבונן בו כדי לקנות את אותה המידה. דבר זה מחדד את היסוד הגדול, שללא כוח התבוננות שכלית, אי אפשר להתקדם. כשם שלפני שהאדם מזיז את רגליו, הוא צריך להתסכל בעיניו על הדרך, כך גם מבחינה רוחנית – בלי שיהא לאדם שכל אקטיבי ורענן, האדם עלול למצוא את עצמו נשאב לכל מיני כיוונים שלא יביאו אותו ליעדים האמיתיים הראויים לו, אותם יעדים שנשמתו כל כך משתוקקת שיתגשמו.

חודש אלול הוא חודש התשובה. שלבי התשובה מתוארים בנביא, ממש כפי שראינו – ראיה ואחריה שמיעה – "…יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ". ללמדנו שהצעד הראשון בהתעוררות לתשובה הוא חיזוק כוח ההתבוננות – להתבונן מהי האמת, לחשוב מחשבות גדולות וערכיות בגדולת ה', בסגולת נשמות ישראל ובמעלות הקודש הראויות לנו לפי טבענו. מתוך מבט גדול וחיובי זה, יתמלא האדם מרץ וחשק של קודש, ומתוך כך יגש לעבודת השמיעה, ההשבה אל הלב, שהיא שלמות התשובה – לעורר את הרצון שיתחבר אל האמת שבשכל.

יסוד זה רמוז בראשי התיבות של אלול, שהם "אני לדודי ודודי לי". יש כאן שני שלבים. השלב הראשון הוא 'אני לדודי', זוהי פנייה שלנו כלפי ה' יתברך. פנייה זו היא עבודת ההתבוננות השכלית, שבה אנחנו מפנים את העין השכלית שלנו לחשוב בגדולת ה', להתבונן במלכותו ובעוצם תפארתו, לחשוב על מעלת התורה וקדושת ישראל, ובכך להתמלא בגאות ה' ובהכרת הזכות האדירה להיות בנים ועבדים למלכו של עולם. לאחר מכן, באה העבודה השניה – 'ודודי לי', זוהי תנועה כלפי עצמינו, לחבר את הדוד, את גדולת ה', אל המקום שבו אני נמצא, להשיב אל הלב שלי, ולחבר את חיי אל האמת הגדולה שהתבוננתי בה בשלב הראשון. אלו הן שתי התנועות, רצוא ושוב, להגות בתורה במחשבות קודש, ומתוך כך להתפלל ולבטא את המקום האישי שלי ביחס לאמת זו, את הפער ואת הרצון הגדול לצמצמו, ולקרב את חיי לקדושת ה' שחבויה בקרבנו. 

שנזכה לעשות תשובה שלמה באמת, אמן!

מאגר אוצרות האמונה

מאמרים בנושאי פרשת השבוע, מועדים, מידות, תשובה ועוד.

מאמרים אחרונים בנושא זה

נגישות