פרשת בחוקותי

*'אם בחוקותי תלכו' – המסר העמוק מפרשת הברכות והקללות*

האדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כך שגופו הוא קצה תחתון של מארג עצום המשתלשל מגבהי מרומים. הנשמה שייכת למרומים, והיא ממשיכה אור וחיות אל הרוח, והרוח לנפש והנפש אחוזה בגוף להחיותו. העובדה שהאדם נוצר כך נועדה כדי ששפע החיות האלוקית תימשך לעולם דרך השלשלת הזאת ושמה אדם. האדם הוא הבריח התיכון של כל ההוויה, שקושר בעצם שיעור קומתו את כל רבדי העולמות, ודרך הצינור הנשמתי שלו – ממשיך חיות וברכה בכולם.

מבואר בספרים הקדושים שיש לאדם שלושה כוחות, שהם מעין שלושה 'לבושים' אל רבדי האדם – מחשבה, דיבור ומעשה. המחשבה היא לבוש לאור הנשמה, הדיבור אל הרוח, והמעשה אל הנפש. כוונת הדברים היא, שכאשר האדם חושב מחשבות של קודש, הרי שהוא מעורר את נשמתו ומחזקה, ונמשך לה שפע וחיות אלוקית. וכאשר האדם מדבר דבורי קודש בעסק התורה, הוא מעורר את רוחו וממשיך בה שפע וחיות. וכאשר עושה מעשי קודש – מצוות ומעשים טובים, הוא מעורר את נפשו וממשיך בה את הקודש.

נמצא, שבשעה שהאדם מלא במחשבות קודש, בדיבורי תורה, ובעסק המצוות – הרי שכל רבדי אישיותו מתמלאים באור אלוקות, וממילא הוא נעשה צינור חי ורענן להמשיך דרך רבדי אישיותו את החיות האלוקית לכל ההוויה כולה.

זהו סוד הפסוק – "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" – אז תבוא ברכה רבה, שמתוארת גם כשפע כלכלי – "והשיג לכם דיש את בציר", גם כשפע נפשי – שלוות נפש וביטחון, כמתואר "ונתתי שלום בארץ", וגם כשפע רוחני ונשמתי – ופניתי אליכם… והקימותי את בריתי אתכם… והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים". כל רבדי החיים יהיו מבורכים.

מכאן נבין את הפסוק "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", ורש"י מלמד ש'בחוקותי' זה עסק התורה, ו'מצוותי' זה עסק המצוות. עסק התורה הוא סוד לבוש לאור הרוח והנשמה, והוא מסבב את הברכה הרוחנית והנשמתית, של התגלות האלוקות עלינו. ועסק המצוות ממשיך את השפע לרובדים החומריים והמעשיים – שפע חומרי וכלכלי. כי כשאדם שלם בכל רבדי חייו, וכולם מוארים באור האלוקות, הן גופו ונפשו, והן רוחו ונשמתו – אז ממילא הוא נעשה צינור להמשכת חיות אלוקית לכל הרבדים הללו, והאומה מתברכת בכלכלה וביטחון, בשפע רוחני ובדבקות נשמתית.

לאור דברים אלו נבין, שהתיאור של התורה – שאם נלך בחוקי התורה תבוא ברכה, ואם חלילה להיפך – להיפך, אינו התניה של שכר ועונש במובן פשטני, כמו אב שמאיים שאם הילד לא יעשה שיעורי בית הוא לא יקח אותו לטיול. במבט זה אין קשר עצמי בין קיום המצוות ובין הברכה, אלא הם סוג של 'תשלום' בשביל לקבל טובה מאת ה'. הדבר נותן טעם לפגם, והשאלה מתעוררת – האם ה' לא אוהב אותנו ולא מעוניין לתת לנו טוב גם בלי שנשלם על כך?

אלא שההבנה העמוקה היא כפי שראינו – התורה באה ללמד אותנו שהברכה והשפע מסורים בידינו ממש – כדרך שאדם שאוכל אוכל בריא – גופו מתחזק, ואם אינו אוכל, או שאוכל רעלים – גופו נחלש, כך גם בסוד מערך התורה והמצוות בנוגע לכל השפע להוויה – התורה והמצוות הם ממש ממשיכות אור, וחסרונם גורם לרעב וליבשות, וממילא להידלדלות.

רצה הקב"ה למסור את מפתחות ההויה ביד ישראל, ולכן נתן כוח עצום למעשים ולהנהגה שלנו, כך שהתפקוד שלנו עומד ביסוד קיום העולם והצלחתו. זה סוד הפסוקים הללו ותיאוריהם – הם באים ללמד אותנו על שיעור כוחנו ועל עוצמת השפעתנו. גם התיאורים הקשים של העונש, באים להראות את התוצאות הקשות. משל לאדם שיש בידו כוח שלטון עולמי, שבוודאי יתארו לו גם את ההשלכות של הזנחת השלטון או שחיתותו. אין זה 'איום', אלא הסברה עניינית, מהו כוחו של האדם ומהן ההשלכות הנגזרות מכך, לטוב ולמוטב.

זהו הפלא הגדול בהנהגת ה', שכל כך האדיר אותנו ורומם את כוחנו, עד שנתן לנו עוצמה כל כך גדולה, אחריות וסמכות. ואף שבוודאי מצד אהבתו אותנו היה מרעיף עלינו טובות לעד ולעולמי עולמים ללא שום תנאי וגבול – הוא 'מתאפק' ונמנע מכך, למען העמדת הטובה הגדולה ביותר אשר נתן לנו – להיות שותפים עמו בהנהגת העולם, להיות בעלי הברכה והטובה שמסבבים את תיקון העולם.

שנזכה לקדש שם שמים ולהאיר את כל ההויה כולה באורו הגדול והקדוש אמן!

שלום נרי! אם אפשר לשים השבוע כמו הפרסום של שבוע שעבר. תודה רבה ויישר כוח!